הזדקנות בבית עדיפה? פרופ' שרה כרמל מערערת על התפיסה הרווחת ("הארץ")

מחקר של פרופ' שרה כרמל, ראש המחקר הרב –תחומי לחקר הזקנה
באוני' בן גוריון, מערער על התפיסה שההזדקנות בבית עדיפה על ההזדקנות בבתי אבות.

מחקר שהשלימה לאחרונה פרופ' שרה כרמל, סוציולוגית רפואית, גרונטולוגית וראש המרכז הרב תחומי לחקר הזקנה באונ' בן גוריון, מציג תמונת מצב שונה, שמערערת על התפיסה הזאת.

"במשך 30 שנה הדרכתי סטודנטים לרפואה במקביל למחקרים שעשיתי בנושא הזקנה" ,היא מספרת . "חלק מההכשרה של הסטודנטים היה לפתח מיומנויות תקשורת עם אנשים זקנים, ולשם כך יצאתי איתם לבתים של דיור מוגן, למועדונים חברתיים ולמסגרות דומות. אחרי שראיינו  מאות זקנים, התחלתי לחשוב שאולי צריך לפקפק במה שכתוב בספרות המקצועית. התרשמתי שבניגוד לכל הדיווחים וההמלצות, אנשים שעברו לדיור מוגן היו דווקא מרוצים מחייהם, ואמרתי לעצמי שמעניין יהיה לבדוק את ההתרשמות הזאת באופן שיטתי ומבוקר ".

פרופ' כרמל גייסה כספים (מהמשרד לאזרחים ותיקים ומקרן אברהם וסוניה רוכלין – גופים שאין להם אינטרסים בתוצאות המחקר ), ובמשך שנתיים עקבה יחד עם ד"ר חוה טובל אחרי 215 אנשים בני 75 ויותר שחיו בדיור מוגן, ואחרי מספר דומה של אנשים שהמשיכו לחיות בבתיהם. "בדקנו אנשים בשלוש ערים : תל אביב, באר שבע, וחיפה. מול כל אדם שגר בדיור מוגן הצבנו מישהו שחי בביתו ודומה לראשון בכמה מדדים מרכזיים : גיל, מגדר, עיר המגורים ומצב כלכלי. שתי קבוצות הנחקרים היו  דומות גם מבחינת השכלת המשתתפים, מצבם הזוגי – גרים עם או בלי בן זוג – מצבם הבריאותי ורמת התפקוד שלהם, כלומר עד כמה הם פעילים בקניות, בבישול וכו". רצינו לבדוק אם יש הבדלים בין הקבוצות מבחינת תחושת הרווחה של חבריהן".

מה זה תחושת רווחה ? איך מודדים אותה ?

"בגדול זוהי תחושה של נינוחות בניגוד לתחושות עצב וייאוש. את תחושת הרווחה מעריכים באמצעות סדרה של מדדים, שכל אחד מהם בנוי ממספר שאלות. המדדים כוללים, למשל, את שביעות הרצון מהחיים ואת הרצון להמשיך לחיות, לעומת תחושות של בדידות דיכאון, פחד ממוות ופחד מהמיתה, כלומר מהשלב הסופי של החיים שמוביל למוות".

ומה מצאתם ?

"מתוך עשרה מדדים שבדקנו, שבעה הצביעו בצורה חד משמעית על כך שתחושת הרווחה של אנשים שגרים בדיור מוגן גבוהה יותר מזו של אנשים שחיים בקהילה. הם היו יותר שבעי רצון מהחיים, חשבנו שההזדקנות שלהם מוצלחת יחסית לאחרים, חשו פחות בודדים ומדוכאים וגם הביעו פחות חרדה מהמוות"

ושלושת המדדים האחרים ?

"ציון המדד שבדק תחושת אושר באופן כללי הראה נטייה קלה לטובת הדיור המוגן, אבל היא לא היתה מובהקת סטטיסטית, והציון על מדד הרצון לחיות היה זהה בשתי הקבוצות. המדד היחיד שהצביע על יתרון לטובת הדיירים שגרו בביתם היה הפחד מתהליך המיתה.  הפחד הזה היה חזק יותר בקרב דיירי הדיור המוגן, ואני משערת שזה בגלל שהם חשופים לתהליך הזה יותר מאנשים שגרים בביתם הפרטי".

הופתעתם ?

"סך כל הממצאים היה בהחלט מפתיע. העובדה שמתוך עשרה מדדים רק אחד נטה לטובת המשך המגורים בבית הפרטי, מערערת לחלוטין את התפיסה הקיימת לגבי מעבר לדיור מוגן של אנשים בני75 ומעלה. כאשר התמקדנו בקבוצת האנשים שגרים בדיור מוגן ובדקנו עד כמה המסגרת הזאת עונה על צורכיהם, 87%  מהם טענו שהם מרוצים וציינו בעיקר את השיפור בחיי החברה, בביטחון האישי ובפעילויות הפנאי. חשוב לומר שראיינו דיירים מעשרה דיורים מוגנים, הן פרטיים והן ציבוריים ". הסטטיסטיקה יפה, כידוע , למספרים הגדולים ולא לכל אדם באשר הוא. רוב הילדים שמחים אולי ללכת לצופים, אבל אני מכירה הרבה ילדים שמסגרת כזאת גורמת להם סבל.

" זה נכון אבל מול ההמלצה הגורפת להשאיר אנשים בבית, שנהוגה כיום, צריך להעמיד את הממצאים שלנו. אנשי מקצוע צריכים לשקול היטב את ההמלצות ולבחון כל אדם לגופו. צריך להביא בחשבון שהדיור המוגן כיום אינו מה שפעם נחשב בבית אבות. הרמה שם גבוהה יחסית, האנשים עצמאיים לגמרי או באופן חלקי. נכון שהם פחות פעילים בכל מה שקשור לניהול משק הבית, אבל הם עוסקים יותר בפעילות גופנית ספורטיבית וגם פעילים מבחינה חברתית ותרבותית. הבעיה השכיחה והקשה ביותר בגיל  היא הבדידות שעלולה להוביל לדיכאון ואף מזרזת את המוות, ואין ספק שהדיור המוגן מציע פתרון טוב לפחות לבעיה הזאת".

לתיאום פגישת הכירות אישית טלפנו 1800-20-20-50